אבהייאסה וואירגיה – תרגול וויתור. מאת זהרה

התרגול והוויתור הם כמו שני עמודי תווך ביוגה, וכפי שגיטה מצטטת מתוך היוגה פרדיפיקא בספר יוגה לנשים: “תרגול רצוף והעדר תשוקות ארציות תלויים זה בזה – הם ככנפיו של הנשר, שיכול לעוף רק בעזרת תיאום בין שתי הכנפיים”. לשם התרגול נחוצים כוח רצון והתמדה, אך אלו צריכים לפעול תוך שליטה בחושים מבלי לחתור לגמול. בספרו אור על היוגה כותב גורוג’י כי הסאדהנה (התרגול) אינה רק לימוד תיאורטי אלא היא גם גם תרגול קבוע ומאמץ רוחני. כפי שלימוד האלפבית פותח את הפתח ללימוד עיוני, כל תרגול פיזי פותח את הפתח אל טבעה האמיתי של הנשמה האנושית.
ברצוני להתייחס אל ארבעה היבטים של האבהייאסה והוואירגיה: ההיבט הפיזי, ההיבט הפיזיולוגי, ההיבט הנפשי וההיבט הרוחני.

בהיבט הפיזי גופני, ברור לכולנו כי ללא תרגול קבוע , לא תהיה פריצת דרך, לא תתכן התפתחות, אלא תהיה דריכה במקום שהיא למעשה נסיגה. התרגול דורש משמעת עצמית, אומץ, אופטימיות, עקשנות, התמדה, דיוק, אחריות, סבלנות, יכולת לקבל כישלון, ואמונה בדרך. לעומת זאת הוויתור בהיבט הפיסי, משמעו שחרור והרפיה. כך שעלינו למצוא בתוך העבודה הפיסית את היכולת להרפות ולשחרר. כשהמאמץ הפיסי הוא השחקן הראשי ואין כנגדו כוח אחר, אזי הפעולה הופכת להיות אגרסיבית. את המאמץ עלינו לאזן תוך שימוש במודעות ובנשימה. כמו כן עלינו לדעת לנווט את המאמץ אל המקומות הדרושים, ובו זמנית למצוא את המקומות בגופנו היכולים להישאר שקטים ורפויים. בספר “עץ היוגה” כותב B.K.S.Iyengar :”אסנה משמעה תנוחה, כלומר אמנות הצבת הגוף כמכלול מתוך גישה פיזית, מנטלית ורוחנית. לתנוחה שני היבטים, הצגה ורגיעה (posing and reposing). הצגה היא פעולה. הצגת תנוחה פירושה הצבת האיברים והגוף בהיערכות מסוימת הנדרשת על פי האסנה שמבצעים. רגיעה היא התבוננות בתנוחה והערכה מחודשת שלה. במצב רגיעה בתוך התנוחה יש להרהר בתנוחה ולעשות את ההתאמות הנדרשות, כך שאברי הגוף השונים יוצבו במקומם בסדר הנכון ויחושו מנוחה ורגיעה, והתודעה תחווה את השלווה והרוגע של העצמות, המפרקים, השרירים, הסיבים והתאים… כפי שהגוף מתכווץ או מתרחב, כך התבונה מתכווצת או מתרחבת כדי להגיע לכל חלק בגוף. זה מה שנקרא רגיעה, זוהי רגישות או חדות”. הצגת התנוחה היא התרגול, כשההתבוננות בה היא הרגיעה והשחרור.

הנשימה היא המייצגת העיקרית של אבהייאסה וואירגיה מן הצד הפיזיולוגי. היא מורכבת משאיפה, נשיפה ועצירת נשימה בסוף השאיפה ובסוף הנשיפה.מן ההיבט הפיזיולוגי, בשאיפה הגוף ניזון בחמצן שמתפזר בכל תאי הגוף, ובנשיפה ישנו סילוק של אויר לא נקי והרחקה של פחמן דו חמצני. השאיפה היא תהליך של בניה, התפתחות וספיגת אנרגיה, בעוד הנשיפה היא שחרור ועזיבה. “פראניאמה משמעותה הארכתה והרחבתה של כל האנרגיה החיונית שלנו” (B.K.S.Iyengar , אור על החיים). השאיפה היא נתיב היצירה, בעוד הנשיפה היא נתיב הויתור, ויתור במובן של שחרור כל מתח שרירי. בתנוחה נכונה תמיד קיימת הרפיה, כשכלי העזר שלה היא הנשיפה. עם עצירת הנשימה בסוף השאיפה האנרגיה מתפשטת בגוף כולו, ועם עצירת הנשימה בסוף הנשיפה, ההרפיה מחלחלת לכל מקום. בספרו אור על החיים כותב גורוג’י:”התחל באסנה על ידי שחרור הנשימה עד שתרגיש מידת מה של שקט בתאים ובעצמי. שאיפה הינה מתח, נשיפה הינה חופש. על כל התנוחות להיעשות בנשיפה. הנשיפה מטהרת את הלחץ ואת המתח של הגוף… דבר זה מרפה את המוח כמו את הגוף”.

מן ההיבט הנפשי, התרגול דורש נחישות והתמדה יחד עם אופטימיות ושמחה. כאן הוויתור הוא במשמעות וויתור על פירות הפעולה. יש לראות את החשיבות במעשה עצמו ולא בתוצאותיו. הדבר נכון לגבי כל עשייה, לא כל שכן בביצוע האסנות. זוהי היוגה של הפעולה, וזוהי אמנות הפעולה. בבהגווד גיטה בפרק הרביעי פסוקים 19-21 אומר קרישנה לארג’ונה: “האיש אשר פעולותיו כולן ברות ולא יתאב למלא את תשוקותיו, ופירות מעשיו נאכלו באש הידיעה, עליו יאמרו החכמים כי הוא מלומד. בנטשו את ההתקשרות לפירות פעולותיו, הוא תמיד מסופק ובלתי תלוי בדבר אף כי שקוע בפעילות, כמוהו כמי שאינו עושה דבר. חפשי מתשוקות, נפשו מרוסנת, והוא משולל התאוות לנכס ופועל לפי צרכי הגוף בלבד, אין החטא דבק במעשיו.” שמחת העשייה אינה צריכה להיות תלויה בתוצאותיה ואף לא בגמול. את התרגול יש לבצע כמשימה עצמאית ללא היאחזות בהישגים ובכישלונות, שאם לא כך אזי נפתח התמכרות להצלחה או מפח נפש באי הצלחה. כאן ראוי לציין כי הצלחה וכישלון הם אמות מידה יחסיות ואין מי שיוכל לקבוע באופן מובהק מתי מתרחש זה ומתי זה. לעיתים גילוי חדש, ולכאורה זעיר, מהווה התקדמות בעוד נפילה (תרתי משמע), יכולה לפתוח פתח לדרך חדשה. שוויון הנפש אל ההצלחה והכישלון הוא הקארמה יוגה, יוגה בפעולה.

מבחינה רוחנית פילוסופית, התרגול הנו מצב של התפתחות ויצירה מן המרכז אל הפריפריה. בתהליך זה הולכות הנשימה והמודעות יד ביד. אל מקום שאליו מגיעה הנשימה מגיעה גם המודעות אך גם המודעות נושאת אתה את הנשימה אל כל מקום אותו היא מגלה. הנשימה והמודעות נפגשות עם הגוף ומשפיעות עליו בעוד שגם בנית הגוף, בתנוחות שונות, בונה נתיבים שונים לנשימה ולמודעות.”…שאיפה היא תנועה של העצמי כדי לכונן מגע עם ההיקף, ליבת ההוויה נעה עם הנשימה ונוגעת בשכבה הפנימית של העור – החזית הקדמית של הגוף. זו תנועה כלפי חוץ או תהליך התפתחותי של הנשמה. נשיפה היא המסע חזרה, זהו תהליך של התכנסות, שבו הגוף, התאים והתבונה נעים פנימה כדי להגיע אל המקור שלהם, אל האטמה או ליבת ההוויה…בכל מחזור של נשימה יש לנו שני נתיבים להבנת קיומו של האל. הם נקראים פרווריטי מרגה, נתיב היצירה, ונירוויטי מרגה, נתיב הוויתור, ההינתקות… על בסיס פילוסופיה זו התאמנו היוגים כדי להגיע לאיזון בין שני מצבים אלה. לכן אבהיאסה-תרגול וואירגיה-ויתור, מתלכדים יחדיו בתרגול הקומבהקה המתורגמת על פי רוב כהחזקה או עצירה…אין זו עצירה פשוטה של הנשימה, על ידי אחיזה פיזית, אלא החזקת העצמי שהועלה והורם באמצעות השאיפה” (B.K.S.Iyrngar, עץ היוגה). לשאיפה יש היבט נוסף, והוא חיבור הפרט עם האנרגיה הקוסמית, חיבור של היחיד עם האין סוף, בעוד הנשיפה היא זרימה החוצה של האנרגיה הפרטית המתאחדת עם האנרגיה הקוסמית.”נשיפה היא תהליך שבו באופן הדרגתי האנרגיה של הגוף מתאחדת עם זו של המיינד, מתמזגת לתוך נשמתו של המתרגל ומתמוססת לתוך האנרגיה הקוסמית”(B.K.S.Iyengar אור על הפראנאיאמה).

לסיכום אציין כי ארבעת ההיבטים של אביהייאסה וואירגיה מיצגים את הדרך שעושה המתרגל יוגה מן הרובד הגופני פיזי, דרך השכבה הפיזיולוגית אל הנפש ואל העצמי.

אסיים עם חמש סטטרות של פטנג’לי בתרגום אורית סנגופטה, פרק ראשון פסוקים12-16:
“הגבלת אלה על-ידי אימון ואי השתוקקות.
אימון הוא המאמץ להתייצב בכך.
אך (אימון) זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן.
אי-השתוקקות היא הפנמת השליטה של זה שאינו צמא למושא הנראה והנשמע.
(אי- השתוקקות) העליונה הזו היא בהכרת העצמיות, אז אין צימאון למצבי החומר(gunas)”.

 ביבליוגרפיה:
איינגאר, ב.ק.ס, עץ היוגה (2008), לור הפקות ונהול עסקי/ ורדה עדיקא, רמת גן.
איינגאר,ב.ק.ס, אור על החיים (2011) הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב.
גיטה ס. איינגאר,יוגה לנשים,(2012),ללילה הוצאת בת ממותגת לדניאלה די-נור מו”ל בע”מ.
איינגאר,ב.ק.ס, אור על הפרניאמה (2010), לור הפקות ונהול עסקי/ ורדה עדיקא, תל אביב.
יוגה סוטרה של פטנג’לי,(1994),הוצאת אור עם,מהדורה ראשונה, ישראל.
בהגווד גיטא,(2002),הוצאת כרמל, ירושלים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרטיך ופרטיותך ישמרו במערכת
*שם מלא

*מס' טלפון

*דואר אלקטרוני

*תיאור נושא הפניה


נשמח לחזור אליך בהקדם. יום טוב

מבזקי חדשות:

אני שמחה להודיע כי פתחתי את שנת הפעילות.

אמנם החודש יש לנו חגים רבים, אך על מנת לשמור על שגרה, אנחנו מנצלים את ימי תרגול האפשריים.

כמו כן המערכת מגוונת וניתן להשלים שיעורים.

שנה טובה ומבורכת, לנו, לכל עם ישראל, ולעולם כולו.

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
Scroll Up