יוגה בימי קורונה

 

אני סגורה בבית כמו כולם. מצב מוזר ולא מוכר. אף פעם לא דמיינתי לעצמי סוג כזה של “מכה” עולמית. אז מה קורה לנו בהסתגרות הזו? אם אנחנו לא בוחרים להיכנס לדיכאון, אז אנחנו מחפשים מה לעשות. והנה מתגלה הכלל שלמדתי מפי עמוס חץ מורי באקדמיה, לפני כ 47 שנים: כל מגבלה פותחת אפשרויות חדשות. לקח לי זמן להבין כי דווקא כשהאפשרויות מוגבלות, אז אנחנו מוצאים פתרונות חדשים. רק אז אנחנו מגלים תחומים חדשים, או כאלה שידענו עליהם אך דחינו את הגישה אליהם. ישנם אזורים נידחים בחיינו שאנחנו נמנעים מלהגיע אליהם מסיבות שונות. אולי הם סתם מונחים שם ללא תשומת לב, ואולי אנחנו פוחדים מלהגיע אליהם. והנה, בזמן הזה שבו אנחנו נמצאים בבית בלית ברירה, אנחנו עושים דברים שאיננו נוגעים בהם בדרך כלל. ההתחדשות הזו יכולה להתבטא בניקיון פיסי של הבית ובהגעה אל הפינות הנידחות, וגם בגילוי עיסוקים חדשים. חלק מהאנשים מתחילים ללמוד, חלק חוזרים אל תחביב ישן, חלק מפתחים את העיסוק באמנות, חלק מתחילים לכתוב, ומניפת האפשרויות היא אין סופית. כמורה למחול התחלתי להבין את מה שלימד אותי עמוס חץ. ככל שהגבלתי את תלמידי, כך הם “נאלצו” לגלות צורות ביטוי חדשות. ואם אפשרתי להם לעשות ככל העולה על רוחם, אז לרוב הם היו חוזרים על איזה דפוס אוטומטי שלא עבר את המסננת של המודעות. הם לא “חפרו” בתוך עצמם על מנת להוציא דבר חדש ומפתיע. יש להוסיף כי כל גילוי חדש הוא משמח ומוסיף לתחושה הויטאלית. התחושה של חיות, מתעוררת כשהאדם הוא יצרני ויצירתי. כשהחיות נרדמת אז אנחנו הופכים למכונות אוטומטיות המופעלות על ידי ההרגל.

מה כל זה קשור ליוגה?

אחד מן הרעיונות המרכזיים ביוגה הוא התכנסות החושים פנימה. אנחנו לרוב מפנים את החושים אל האובייקטים החיצוניים לנו. העיניים נמשכות אל היפה והאטרקטיבי, האזניים נמשכות אל הקולות שבסביבתנו, חוש הריח מחפש את הריחות הטובים ונמנע מן הריחות הבאושים, חוש הטעם עסוק ללא הרף בזיהוי מאכלים טעימים, וחוש המישוש כמה למגע נעים. במצב כזה אנחנו לא מרגישים את עצמנו מבפנים. כשאנחנו הופכים את כיוון החושים ומפנים אותם פנימה, אנחנו מרסנים אותם, ובכך יש משום הגבלה. אבל אז אנחנו מתחילים את המסע פנימה. אנחנו מגלים את המקומות הנידחים, ואנחנו מביאים ויטאליות אל המקומות האלה. המודעות היא זו שמתעוררת ומאירה מבפנים. כשהמודעות מתעוררת אז אנחנו גם מודעים לנשימה שלנו והנשימה הופכת גם היא מנשימה אוטומטית ולא מודעת, לנשימה מודעת. כשהנשימה מודעת, היא משתנה.

תנוחת היוגה היא כמו הבית שלנו. כשאנחנו נכנסים אל הבית, מאווררים אותו, ומטפחים בו את כל הפינות, אז נרגיש שהבית הוא המקום שבו אפשר להרגיש בטוח ורגוע. כשאנחנו מתכנסים אל תנוחת יוגה, אנחנו מתנתקים מן המשיכה הטבעית אל החוץ ומתחילים לגלות את עצמנו מבפנים. אנחנו מטפחים את הבית/התנוחה מבפנים והופכים אותו למקום נוח ובטוח.

בשמונת שלבי היוגה (שני השלבים הראשונים קשורים בהתנהגות ואתיקה), השלב השלישי הוא תנוחת היוגה, השלב הבא הוא שלב הריכוז באנרגית הנשימה, והשלב שבא אחריו הוא התכנסות החושים פנימה. התנוחה היא הבית, אותו אנחנו מאווררים על ידי נשימה מודעת, ואז החושים הופכים את כיוונם פנימה והמודעות מתעוררת.

בתחושת דאגה וסולידריות אל כל בני האדם, וגם לטבע הפורץ עכשיו במלוא עוזו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרטיך ופרטיותך ישמרו במערכת
*שם מלא

*מס' טלפון

*דואר אלקטרוני

*תיאור נושא הפניה


נשמח לחזור אליך בהקדם. יום טוב

מבזקי חדשות:

אני שמחה להודיע כי פתחתי את שנת הפעילות.

אמנם החודש יש לנו חגים רבים, אך על מנת לשמור על שגרה, אנחנו מנצלים את ימי תרגול האפשריים.

כמו כן המערכת מגוונת וניתן להשלים שיעורים.

שנה טובה ומבורכת, לנו, לכל עם ישראל, ולעולם כולו.

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
Scroll Up