רשמים – הודו, אוגוסט 2014

הכל נראה כמו בשגרת הנסיעות שלי לפונה שבהודו. ארגנתי היטב את הנסיעה מראש, הזמנתי את מקומי באינסטיטיוט, קניתי כרטיס טיסה הרבה זמן מראש, ואפילו מצאתי מקום לינה אצל ראמש שאצלו שהיתי גם בפעם הקודמת. טיסה, נחיתה במומבאי, נהג המונית שמחכה לי ומסיע אותי הישר לדירה בפונה, הריחות הכל כך מוכרים של הודו, המפגש הידוע מראש, הבועט והמהפנט עם המדינה הסואנת, מלוכלכת, צפופה, יפה ומכוערת, זו המעלה כל העת ניגודים השוכנים זה לצד זה כמו פאזל ענק שיש בו תנועה מתמדת, והחלקים בו נעים בתזזית אך גם יודעים את מקומם הטבעי. אינני יודעת אם אני אוהבת את הודו (כפי שאנשים נוהגים להגיד) או שמא יש לי דחייה ממנה. בכל מקרה אני מרגישה שהגעתי למקום מוכר שחיכה לי על כל מרכיביו: אבני המדרכה, הכלבים, עצי הפיקוס הענקיים, בליל הריחות שממנו מגיח לרגע ריח היסמין ומיד אחריו ריח ביב השופכין וצואת החזירים, המוכר במכולת הקטנה, הסנדלר בפינה שמניד לי בראשו כמו זוכר אותי, ועוד ועוד. הכל כמו בשגרה גם באינסטיטיוט של היוגה על מערכת השיעורים, שעות התרגול האישי, הצפיה בשיעורים, מורי המקום המוכרים לי, המוני האנשים, מרחבי העולם ומהודו, שגודשים את אולמות התרגול, ואווירת המקום.

 תמונה של הודית

הכל כמו בשגרה, אלא שבפעם הזו הכל גם שונה – גורוג’י לא נמצא אתנו באולם התרגול. ההתנהלות נראית רגילה, השגרה נמשכת, אך ישנה תחושה של חוסר גדול. כולם מתרגלים ועושים את המיטב, וכן אני. מיום ליום אני נכנסת לשגרת תרגול טובה ומעמיקה, אך תחושת החסר כל הזמן מלווה אותי. אנשים אומרים כי גורוג’י נשאר בביתו כיוון שהוא חולה. בבואי בבוקר למקום, אני רואה אותו יושב בפתח ביתו, כשאביג’הטה נכדתו יושבת לצידו, ומביט החוצה. הוא מסתכל על כל האנשים שהגיעו מרחבי העולם ללמוד את תורתו, הוא נראה שלו ומהורהר כמי שמביט על מפעל חייו. אני ניגשת אליו ומברכת אותו בנמסקר, הוא מניד בראשו ומחייך. ראיתי עוד אנשים עוצרים לידו ומברכים אותו. כך הוא ישב בפתח ביתו מספר ימים, ולאחר מכן לא ראינו אותו. השמועות אמרו כי הוא נלקח לבית החולים, ותחושת החוסר העמיקה.

 הודי עם אופניים ופרה יושבת על הכביש

ב- 19.8 בשעה 18.00, כהרגלנו, התמקמנו באולם התרגול לשיעור. לאולם נכנס מורה שאינו מצוות המורים של הכיתה ושמו כישור. התחושה הייתה מעט מוזרה, וגם הוא נראה מעט נבוך. ובכל זאת ישבנו כמו בכל תחילת שיעור ושרנו ביחד את הברכה לפטנג’לי. אז הזמין אותנו כישור להתקרב אליו ושאל אותנו מה אנחנו רוצים ללמוד, שאלה שאינה תואמת את המקום שבו אין שואלים תלמיד לרצונו, אלא תמיד אומרים לו מה עליו לעשות. כישור העביר שיעור נהדר בנושא כפיפות לאחור. יצאנו מן השיעור וכהרגלנו הלכנו לכתוב את מהלכו. בדיעבד מסתבר לי כי שיעור זה , שהיה ערב מותו של גורוג’י, נחרט בזכרוני באופן מאוד חד. אני זוכרת את אופן הדיבור של כישור, את הבעות פניו, את מהלך השיעור, ואת עצמי מבצעת את השיעור בהתמסרות ובסקרנות. הלכתי לישון בחדרי ובארבע לפנות בוקר התעוררתי ולא יכולתי להירדם. כהרגלי יצאתי ברבע לשבע מחדרי כדי להגיע בשבע לאינסטיטיוט לצפות בשיעור. כשהגעתי אמר לי השומר כי אין שיעורים, גורוג’י הלך לעולמו. רגע של קיפאון…תחושה מוזרה…אני פה בלב האבדן…בן רגע הכל השתנה. חלצתי את סנדלי, אזרתי אומץ ונכנסתי לחצר. בפתח בית המשפחה עמדה אביג’הטה ובאופן מיידי הסירה ממני כל מבוכה בהזמינה אותי להכנס לבית המשפחה. בצעד מהוסס, רגל אחרי רגל, נכנסתי לבית מבלי שאדע מה אפגוש. על הריצפה, עטוף בבדים לבנים ובפנים גלויות, שכב גורוג’י. כרעתי ברך, שהיתי זמן מה לידו ונפרדתי. ישנם רגעים המזדמנים לו לאדם מבלי שידע את בואם. רגעים אלו חקוקים בזיכרוני, חוויה של פרידה מאדם שלאור תורתו אני ממלאת כל כך הרבה תוכן בחיי. פרידה טבעית ושקטה. בחצר הבית התחילו להתקבץ אנשים, חלקם תלמידים, חלקם מורים, וחלקם אנשי משפחה וידידים מפונה ומהסביבה. כולם הוזמנו לקחת חלק בלוויה שנערכה בצהרי היום. טקס הלוויה היה אמנם מלווה במנהגים מקומיים, אך יחד עם זאת דמה בהוויתו ללוויה כפי שאנחנו מכירים. אנשים היו שקטים ומאופקים, כהני הדת ערכו את הטקסים, בולי עץ משובח עברו בין האנשים למגע ידם ומשם לשריפה. האש הוצתה ע”י פרשנט הבן , והגופה נשרפה. נשארתי עם תחושה מוחשית של כיליון הגוף יחד עם השארות הרוח. המשפחה,צוות המורים ואנשי המקום היו כל כך חמים ומחבקים, כמו היו מארחים הדואגים לרווחת אורחיהם. בימים שלאחר הלוויה הוצבה תמונתו של גורוג’י באולם התרגול מוקפת בפרחים ובנרות. אנשים נכנסו לאולם וישבו על הריצפה בשקט להתייחד עם זכרו. לעיתים שרו וזימרו טקסטים בשירה פשוטה ונפלאה כאחת.

נסיעתי להודו באוגוסט 2014 הייתה חד פעמית, נסיעה שקיבלה משמעות בלתי צפויה, נסיעה שבה זכיתי להיפרד ממורה בעל שיעור קומה, הן בחייו והן במותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרטיך ופרטיותך ישמרו במערכת
*שם מלא

*מס' טלפון

*דואר אלקטרוני

*תיאור נושא הפניה


נשמח לחזור אליך בהקדם. יום טוב

מבזקי חדשות:

אני שמחה להודיע כי פתחתי את שנת הפעילות.

אמנם החודש יש לנו חגים רבים, אך על מנת לשמור על שגרה, אנחנו מנצלים את ימי תרגול האפשריים.

כמו כן המערכת מגוונת וניתן להשלים שיעורים.

שנה טובה ומבורכת, לנו, לכל עם ישראל, ולעולם כולו.

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
Scroll Up