שלושת הגונות

במבט מן החלון אני רואה את עצי האלון הגבוהים שמתחתם חונה הרכב שלי, קרוב אליהם בית לבן עם גג אדום, דשא, פרחי גרניום, מדרכת אספלט, שמים כחולים, עלים הנעים ברוח הקלה, זבובים, פרפר צהוב, דבורים… סוף האביב. מעבר לכל מה שאני רואה אני חשה מעין פליאה והשתאות אל כל אשר נוכח מולי, וההרגשה הזו מכנסת אותי אל עצמי, אל קיומי, אל כל הקיים, ואל תחושה שיש מהות נסתרת שאני לא יודעת לתת לה שם. לעיתים המציאות המוחשית כל כך ברורה לי, אך לעיתים היא מטשטשת ומימד אחר מגיח ומאיר את פניו.

היוגה מחלקת את המציאות לעולם החומר ולעולם הרוח. הוודאות בעולם החומר היא ספונטנית וכמו לא נדרשת להוכחה (יש מי שיכפרו בטענה זו), אך אנחנו מרגישים כי יש מציאות שאינה חומרית, גם אם איננו יודעים להוכיח אותה.

לפי הפילוסופיה היוגית, “מתגלה התודעה בשלוש איכויות שונות. לגבי האדם,חייו ותודעתו, יחד עם כל הקוסמוס הם נביעות של אותה פראקרטי (חומר קוסמי) האחת והיחידה – נביעות השונות זו מזו לפי הגונה השולטת בהן. גונות (איכויות או תכונות) אלה הן” (B.K.S.Iyengar): טאמאס, ראג’אס, וסטווה, שהן עכירות, להיטות ושלווה. את שלושת הגונות האלה ניתן לייחס לכל חומר בטבע וגם לאופי בני האדם, ולמצבים נפשיים ותודעתיים של האדם. כולנו מכירים היטב את העצלות והרצון שלנו לנוח ולא לנוע, את האמביציה והלהיטות לפרוץ דרך וליצור שינוי, ואת המצב הטהור שבו אנחנו פועלים בשלווה וללא כוונות רווח. העכירות היא מצב של חוסר תנועה שיש בה שקיעה, כובד, סטגנציה, וניוון. כדי לצאת ממצב זה נדרשים כוחות, נדרשת אש פנימית, ורצון לשינוי. כשמתחולל שינוי אז מתפנה מקום לפעילות שלווה. הרבה פעמים אני רואה תהליך כזה במזג האוויר כשיש שרב כבד וכמו כלום לא נע, אז מגיעות רוחות חזקות, אחריהן עננים וגשם, ולאחר הגשם האוויר נהיה צלול ונקי, השמיים בהירים, והצמחייה רעננה. מעין מחזוריות שבה הטבע צריך לעבור ממצב למצב על מנת להגיע לשלווה. יש אנשים שבטבעם שולטת התכונה הטמאסית העצלה, הם שרויים באי פעילות וערפול, יש בהם זעם ובורות, הם עסוקים בסיפוק תשוקותיהם ולכודים ברשת התענוגות. אצל אחרים הראג’ס הוא הדומיננטי, הם חשים צמא פנימי, הם מלאי רגש, כשהם נלהבים וחמדנים, הם פוגעים באחרים, וכשהם מלאי תאווה, הם אינם מגיעים לסיפוקם. טבעם מתנודד וקל להסיח את דעתם, יש בהם תאווה לאגור והם מלאי גאוות משפחה. יש אנשים שבטבעם יש מקום להרבה שלווה, הם חסרי פחד, הם נדיבים ושולטים בעצמם, מתמידים בחקר עצמם ונטולי כעס, עובדים לשם העבודה עצמה, משוחררים מתשוקות, עדינים, צנועים, ויציבים. התכונות הללו אינן טוטליות וחד משמעיות, הן מתערבבות וגם משתנות. אין אדם שהוא רק תכונה אחת, וגם איננו כל הזמן באותו המצב, ברגעים שונים אנחנו משתנים, ומצבים שונים דורשים מאיתנו התגייסות שונה. היוגי לומד את עצמו ומתאמן להבחין אילו פעולות ומחשבות מתעוררות על ידי הטאמאס ואילו על ידי הראג’ס. הוא פועל במודעות על מנת שיוכל לכוון את הלך נפשו ומעשיו בדרך הסאטווית.

המזון שאנו אוכלים, נועד לשפר את הבריאות, הכוח והחיות. הוא צריך להיות פשוט, מזין , טרי, מגוון וקל. אם נאכל מזון כזה באופן מאוזן וכשאנחנו רעבים, אז נספק לגופנו אנרגיה סטווית. המזון עצמו ישפיע על האופי שלנו. מזון מלוח מידי או מתוק מידי, חמוץ, ומר, הנו מזון שיוצר גירוי ולכן הנו מזון ראג’אסי. מזון שמן, לא טרי וכבד יצור תחושת כבדות ואינרציה והוא טאמאסי. מזון הוא אך דוגמא לגונות השונות המתקיימות בחומרים שונים, וכך במבט על העולם, יכול כל אחד לזהות תכונות שונות ומצבים משתנים של הטבע.

גם בלימוד תנוחות היוגה (האסנות), נמצא כי אנחנו עוברים מן הטאמאס אל הראג’אס ומשם אל הסטווה. בני אדם בוגרים מפתחים תכונה של עצלות וכבדות, אינם רוצים לנוע ומחפשים כל הזמן מקום להתיישב בו או לשכב בו. אנחנו חסרים את כוח ההנעה הטבעית הקיים אצל ילדים. תמיד נחפש את הנוחות וחוסר התנועה, את המצב הפאסיבי , שאין בו תנועה והתפתחות. יחד עם זאת היכן שהוא חבוי בנו הכוח שאומר לנו כי האינרציה אינה טובה לנו, כוח שמצווה עלינו לפעול ולהצליח, כוח שרוצה לפרוץ ולהתקדם, כוח שיש בו אמביציה, כוח שאומר לנו כי עלינו לפעול כדי לחיות. כך גם בבואנו לבצע תנוחת יוגה, עלינו להתגבר על כבדות הגוף והנפש ולגייס כוחות פיסיים , מנטליים ואינטלקטואליים הנדרשים לביצוע התנוחה הן מן ההיבט הפיסי שלה אך לא פחות מכך מן ההיבט התודעתי שלה. המעבר מן המצב הטמאסי דורש אנרגיה ראג’אסית שיש בה התלהבות ואמביציה. ההתגברות על הקושי הפיסי אינה קורית ללא החלטיות וכוח רצון. בביצוע תנוחת היוגה יש שני היבטים, הצגה ורגיעה (posing and reposing) . בהצגה אנחנו מניחים את האיברים בהיערכות הנדרשת לכל אסנה. ברגיעה אנחנו עוברים לרובד פנימי תוך התבוננות והערכה מחודשת של התנוחה כך שאברי הגוף יוצבו בסדר הנכון ויצרו מנוחה ורגיעה. זהו השלב הסאטווי של התנוחה שבו התבונה מתרחבת ברגישות ובחדות והתנוחה מקבלת מימד מדיטטיבי. אם המתרגל הוא סובייקט והאסנה היא אובייקט, אזי בביצוע שלם של האסנה התפקידים מתחלפים והמתרגל הוא האובייקט והאסנה היא סובייקט. “הגוף כולו מעורב בתהליך זה, עם החושים, הרגש, התבונה, התודעה, והעצמי. אין להתאים את האסנה לצורת הגוף, אלא לעצב את הגוף כך שיתאים לדרישות האסנה. אז תנוחת היוגה תקבל משמעות פיסית, פיסיולוגית, פסיכולוגית, אינטלקטואלית,ורוחנית” (B.K.S.Iyengar עץ היוגה).

גם ההתפתחות של מתרגל היוגה עצמו, היא מסע של מעבר מגונה לגונה. בתחילת דרכו, המתרגל נדרש להפעלת כוח רצון, אומץ, והחלטיות כדי שיוכל להיכנס אל הדרך של התרגול. עליו לחלץ עצמו מן העצלות והכבדות ולאמץ הרגל חדש של תרגול קבוע. בתחילת הדרך כל תנוחת יוגה קשה לביצוע והמתרגל פועל בעיקר מן ההיבט הפיסי של התנוחה. עם הזמן המודעות מתפתחת, ועמה היכולת לשלב את הנשימה עם העבודה הפיסית. אז התרגול נעשה פחות קשה מבחינה פיסית ויש בו אינטגרציה של הגוף הנשימה והמודעות. המתרגל שהגיע לאיזון בתרגול, יגלה עם הזמן את היכולת להיות שווה נפש לניגודים, הוא לא יחווה חוסר שקט בחום ובקור, בכאב ובעונג, בכבוד ובקלון, הצלחה וכישלון. הוא יהיה במצב שלוו שהוא מעבר למשיכת הגונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרטיך ופרטיותך ישמרו במערכת
*שם מלא

*מס' טלפון

*דואר אלקטרוני

*תיאור נושא הפניה


נשמח לחזור אליך בהקדם. יום טוב

מבזקי חדשות:

אני שמחה להודיע כי פתחתי את שנת הפעילות.

אמנם החודש יש לנו חגים רבים, אך על מנת לשמור על שגרה, אנחנו מנצלים את ימי תרגול האפשריים.

כמו כן המערכת מגוונת וניתן להשלים שיעורים.

שנה טובה ומבורכת, לנו, לכל עם ישראל, ולעולם כולו.

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
Scroll Up