שמונת האיברים של היוגה – סיכום מתוך “אור על היוגה”, B.K.S.Iyengar

פאטאנג’לי מונה שמונה איברים , או שלבים במסע לחקר הנשמה:

  1. יאמה (הדיברות האוניברסליות של המוסר)
  2. ניאמה (היטהרות עצמית)
  3. אסנה (תנוחה)
  4. פראנאימה (שליטה בנשימה)
  5. פראטיהרה (התכנסות החושים פנימה)
  6. דהאראנה (ריכוז)
  7. דהיאנה (מדיטציה)
  8. סאמאדהי (איחוד)

ניתן לראות שלבים אלה כדרגות של התפתחות, כששלב אחד מוביל אל הבא אחריו, אך ניתן לראותם גם כמכלול, כמו עלים של פרח, כשכולם יוצאים מאותו מרכז, אין אחד חשוב מן השני, וכולם משלימים את הפריחה.

יאמה וניאמה שולטות בתשוקות וברגשות של היוגי, ושומרות על הרמוניה בינו לבין יתר בני האדם. האסנות שומרות על גוף חזק ובריא ועל ההרמוניה שלו עם הטבע. שלושת השלבים האלה הם המסעות החיצוניים (בהירנגה סאדהאנה). שני השלבים הבאים, פראניימה ופראטיהרה, מלמדים את הסדרת הנשימה שמביאה להתכנסות החושים ושליטה במיינד. אלו הם המסעות הפנימיים (אנטארנגה סאדהאנה). שלושת השלבים הבאים מכניסים את היוגי לתוך נבכי נשמתו העמוקים ביותר, ושומרים על הרמוניה של המתרגל עם עצמו, ושל המתרגל עם הרוח האוניברסאלית (אנטאראטמה סאדהנה).

1. יאמה – כללי המוסר. הראשון מבין כללי המוסר הוא אהימסה, ומשמעותו אי אלימות. המשמעות היא מקיפה יותר מן הפקודה לא להרוג, ומשמעותה הרחבה היא – אהבה. היוגי מאמין כי להרוג או להשמיד פירושו פגיעה בבורא. אנשים משתמשים באלימות כדי להגן על האינטרסים שלהם, על גופם, על היקרים להם, על רכושם, ועל כבודם. האלימות נובעת מפחד, מחולשה, מבורות, או מחוסר מנוחה. היוגי מאמין שלכל יצור זכות לחיות, והוא נולד כדי לעזור לאחרים.  סאטיה , או אמת, היא השניה בין כללי המוסר. לדברי מאהאטמה גאנדהי: “האמת היא האלוהים והאלוהים הוא האמת”. כאשר קיימות מחשבות של אמת, כאשר הלשון דוברת אמת, וכאשר החיים מבוססים על אמת אזי מתאים האדם לאיחוד עם האינסוף. הסאטיה מתבססת על אמת מושלמת במחשבה, בדיבור, ובמעשה. כמו כן קיימים ארבעה חטאי דיבור: גידופים וניבול פה, רמאות, העללת עלילות שווא,ולעג לערכים של האחר. כאשר האדם מושרש בתוך האמת, הוא יקבל את פרי עמלו מבלי שיעשה דבר מה למראית עין. אסטיה, זהו הרצון להשיג וליהנות ממה ששייך לאחרים. מרצון זה עולה הדחף לגנוב. משמעות נוספת לגניבה היא שימוש בדבר מה למטרה שונה מיעודו, או שימוש זמן רב מזה שהוקצב ע”י בעליו. היוגי מצמצם את צרכיו הפיסיים למינימום, שכן שימוש במה שאינו נחוץ נחשב לגניבה. ההשתחררות מן התשוקה מאפשרת לאדם להימנע מפיתויים גדולים ומביאה אתה שלווה. ברהמצ’ריה, הפירוש המילולי של המילה הוא חיי פרישות ורווקות, לימוד הדת וריסון עצמי. מושג זה אינו מושג של שלילה, סגפנות ואיסורים כפויים, אלא התמסרות ללימוד  וראית האלוהות בכל. פאטנג’לי מדגיש את האיפוק ברמת הגוף, הדיבור והמחשבה. אין פירוש הדבר פרישות מחיי משפחה. מבלי לחוות אהבה אנושית ואושר, אי אפשר להתוודע אל האהבה האלוהית. האדם הנשאר בקרב בני משפחתו, הממלא תמיד את מחוייבותיו כבעל הבית ונותר חפשי מיתרונות ומחסרונות, הוא אדם הזוכה לגאולה. הבראהמאצ’רי ישתמש בחוכמה בכוחות שהוא מייצר: הוא ינצל את הכוחות הפיסיים לביצוע עבודת האלוהים, את הכוחות המנטליים להפצת התרבות ואת הכוחות האינטלקטואליים להתפתחות החיים הרוחניים. אפריגראהה, זהו השחרור מהצבירה, שזהו היבט נוסף של אסטיה (לא לגנוב). אל לו לאדם לאסוף חפצים שאין לו בהם צורך מיידי, כשם שאל לו לקחת חפצים שלא עמל עבורם. הצבירה מצביעה על חוסר אמונה בהבטחת העתיד. המתרגל יוגה מפתח את היכולת להישאר מרוצה ללא קשר למה שקורה לו, וכך הוא מגיע לשלווה המובילה אותו אל מעבר למציאות הצער והאשליה המציפים את עולמנו.

2. ניאמה – כללי התנהגות החלים על המשמעת של האינדיבידואל. הראשון הואשאוצ’ה, ומשמעותו טוהר וניקיון. הרגלי רחצה מטהרים את הגוף מבחוץ, בעוד האסנה והפראנאיאמה , מנקות אותו מבפנים. האסנות מחזקות את הגוף כולו ומסלקות רעלים וזוהמה הנגרמים על ידי סיפוק יצרים מופרז. הפראנאיאמה מנקה ומאווררת את הריאות, מחמצנת את הדם, ומטהרת את העצבים. חשוב יותר הוא ניקוי המיינד מהרגשות המערערים אותו כגון שנאה, תשוקה, כעס, תאווה, תאוות בצע, הטעיה, וגאווה. חשוב הוא יותר ניקוי האינטלקט ממחשבות טמאות. הנדיבות מונעת כאב מנטאלי ומאפשרת לראות את המעלות באחרים, ולכבד אותם. בנוסף לטוהר הגוף, המחשבה, והדיבור, נחוץ גם מזון טהור. המזון נחשב לצורה של הבראהמן (רוח היקום), והאכילה מספקת את הכוח לשרת אותו. על המזון להיות פשוט, מזין, עסיסי, ומרגיע. כל אדם מושפע מן ההרגלים והמסורת של הארץ ממנה בא, אך במשך הזמן על המתרגל יוגה לאמץ תזונה צמחונית. יש לאכול בשביל לחיות ולא לחיות בשביל לאכול, לא יותר מידי ולא מעט מידי, ובמקום נקי ומאוורר.סאנטושה, (הכלל השני) היא שביעות רצון. אדם מרוצה הוא אדם שלם. זהו מצב תודעה המאפשר שלווה, כשלהבת הנפש אינה מתנודדת במשב הרוח של התשוקה. טאפאס (הכלל השלישי) הוא מאמץ לוהט להשגת מטרה מוגדרת בחיים. הדבר כרוך בטיהור, משמעת עצמית וסיגוף. אפשר לראות באומנות עיצוב האופי בכלל את יישום הטאפאס. קיימים שלושה סוגי טאפאס: של הגוף, של הדיבור, ושל המיינד. התאפקות ואי אלימות הם טאפאס של הגוף. שימוש במילים שאינן פוגעות, הילול הכוח העליון, אמירת אמת, והימנעות מדיבור סרה באחרים, הם טאפאס של הדיבור. גישה מנטאלית של איזון בשמחה ובצער, ושליטה עצמית , הם הטאפאס של המינד.סוואדהיאיה היא חינןך עצמי. היא שונה מלימוד רגיל של שינון ידע ממקור חיצוני, ויש בה הדדיות וכבוד הדדי בין הדובר והמקשיב, ובכך המחשבות המתעוררות נקלטות ונטמעות. האדם המקיים את הסוואדהיאיה קורא את ספר חייו באותה עת שבה הוא כותב ועורך אותו, הוא מבין כי האנרגיה הפנימית שנמצאת בתוכו היא אותה אנרגיה המניעה את התבל כולה. על התלמיד ללמוד את הכתבים הקדושים הקיימים בכל העולם ומיועדים לכל. הם אינם מיועדים למאמינים באמונה מיוחדת בלבד. הלימוד יאפשר לסאדהאקה להתרכז בבעיות הקשות של החיים ולפתור אותן בשעה שהן מתעוררות.. אישווארה פראנידהאנה, שהיא הכלל החמישי, משמעותה הקדשת מעשיו של האדם לאלוהים. אדם שמאמין באלוהים אינו נואש, ומי שיודע כי הבריאה אינה שייכת לו, לא יתנפח מגאווה ולא ישתכר מכוחו. הוא לא ישקע במטרות אנוכיות. כשנעלמת התחושה של “אני” ו”שלי”, מגיעה נשמתו של האדם לשיא פריחתה.

3. אסנה – תנוחת יוגה. האסנות התפתחו במשך מאות בשנים והן מאמנות כל שריר, עצב, ובלוטה בגוף. הן יוצרות גוף נאה, חזק, וגמיש מבלי להיות בעל שרירים, ומרחיקות ממנו מחלות. הן מפחיתות עייפות ומרגיעות את העצבים. אך חשיבותן היא באימון המיינד, כשהגוף הוא כלי רכב של הרוח. היוגי מאמין כי גופו ניתן לו ע”י אלוהים לא לשם הנאה בלבד אלא כדי לשרת את אחיו בני האדם, והוא לא מתייחס לגוף כאל רכושו. גופו הוא מקדש המשמש לניצוץ האלוהי, כך שהזנחת הגוף והתכחשות לצרכיו כמוהם כהזנחת החיים האוניברסאליים. צורכי הגוף הם צורכי הרוח האלוהית החיה באמצעות הגוף. שמות האסנות בעלי משמעות והם מתארים את עקרון האבולוציה. יש אסנות הנקראות על שמות צמחים, אחרות על שם חרקים, על שמות חיות מים וחיות אמפיביות, על שמות ציפורים, יש אסנות הנקראות בשמות יונקים, ואחרות בשמות זוחלים. אין גם התעלמות ממצבו העוברי של האדם. יש אסנות הנקראות בשמות של גיבורים וחכמים, ואחרות בשמות של אלים הינדיים והאוואטרים (התגלמות הכוח האלוהי בגילגול אחר). בזמן ביצוע האסנה היוגי לובש צורות שונות והוא לומד לכבד את כל היצורים. עם ביצוע האסנות נעלמת הדואליות של רווח והפסד, ניצחון ותבוסה וכן הלאה. המודעות והשליטה בגוף מובילות את המתרגל אל השליטה בנשימה.

4. פראנאיאמה – פראנה היא,נשימה, חיוניות, אוויר, כוח, ואנרגיה. ואיאמה פירושה אורך, התפשטות, או התרחבות. לכן פראנאיאמה מציינת את השליטה בנשימה בכל תפקודיה: השאיפה (פוראקה), הנשיפה (רצ’אקה), והעצירה (קומבהאקה). יש עצירה בסוף השאיפה (אנטארה קומבהאקה) ועצירה בסוף הנשיפה (באהיה קומבהאקה). חייו של היוגי אינם נמדדים על ידי מספר ימיו אלא על ידי מספר הנשימות שהוא נושם, ולכן הוא מאמץ דפוסים קצביים של נשימות עמוקות ואיטיות. דפוסים אלה מחזקים את מערכת הנשימה, מרגיעים את מערכת העצבים, ומפחיתים את התשוקות. הפחתת התשוקות מובילה ליכולת להתרכז. הפראנה בגוף האדם היא חלק מהנשימה הקוסמית של הרוח האוניברסאלית. באמצעות תרגול הפראניאמה נעשה ניסיון ליצור הרמוניה בין הנשימה האינדיבידואלית לבין הנשימה הקוסמית. התלהבות רגשית משפיעה על קצב הנשימה. בדומה הסדרה מכוונת של הנשימה מבקרת את ההתלהבות הרגשית. היוגי לומד פראנאיאמה כדי לשלוט בנשימה, דבר המאפשר לשלוט בחושים ומשם להגיע לפראטיאהארה, היכולת לכנס את החושים פנימה.

5. פראטיאהארה – הפניית החושים פנימה ושליטה בהם. המיינד משועבד כשהוא קשור למושאי התשוקה, ומנגד הוא משוחרר כשהוא מתנתק מהם. השעבוד קיים כשהמיינד משתוקק, מתאבל, או אינו מרוצה מדבר מה. הוא נהיה טהור כשמסלקים את כל התשוקות והפחדים. הן הטוב והן הנעים ניצבים ביחד בפני אנשים ומניעים אותם לפעול. היוגי מעדיף את הטוב על פני הנעים. כאשר נעלם צמאונו, של היוגי, לדברים הקשורים לחושים הוא נהייה שווה נפש להפכים כגון: חום וקור, כאב ועונג, כבוד וקלון, ניצחון ואסון.

6. דהאראנה – ריכוז. לאחר שהגוף נרפה והתאזן כתוצאה מן האסנה, לאחר שהמיינד זוקק על ידי הפראנאיאמה, דבר שהוביל להתכנסות החושים, מגיע שלב בו המתרגל מרוכז לחלוטין בנקודה אחת או במשימה אחת. אדם הנמצא במצב אקאגרה (אקה- אחד, אגרה- עיקרי), שבו המחשב ממוקד,והיכולות המנטליות מרוכזות בעצם אחד או בנקודה אחת, הוא בעל כוחות אינטלקטואליים עליונים והוא יודע בדיוק מה רצונו. לכן הוא משתמש בכוחות אלה כדי להשיג את מטרתו. יחד עם זאת, קיימת סכנה שאדם במצד אקאגרה יהפוך לאנוכי קיצוני, ולכן הוא צריך  לדעת לא להיסחף,ללכת בדרך הנכונה, ולהסיר את ה”אני” ו”שלי” מדרכו. ללא אקגאגרה, או ריכוז אי אפשר לשלוט בשום דבר. ללא ריכוז באלוהות, שמעצבת את העולם ושלטת בו, אי אפשר לשחרר את האלוהות שבתוך האדם או להפוך לאדם אוניברסאלי.

7.דהיאנה – מדיטציה. כשלא מפסיקים את זרם הריכוז, המצב שנוצר הוא דהיאנה. ניתן לדמות אותה לשמן,  היציב והממושך, הנוצק מכלי אחד לכלי אחר ללא הפסקה והפרעה. כמו התיל הדק הנוצץ ומאיר בנורת חשמל שבה עובר זרם חשמלי בלתי פוסק, כך תואר תודעתו של היוגי על ידי הדהיאנה. גופו, נשימתו, חושיו, מחשבו, תבונתו, והאגו שלו, כולם מתמזגים במושא ההתבוננות שלו – הרוח האוניברסאלית. הוא נשאר במצב של מודעות ללא גבול כלשהו. לא קיימת תחושה אחרת מלבד אושר עילאי.

8. סאמאדהי – סיומו של המסע. הסאדהאקה נמצא בפסגת המדיטציה שלו במצב שבו גופו וחושיו נחים משל הוא ישן, מחשבתו ותבונתו ערניות משל הוא ער, ויחד עם זאת הוא נמצא מעבר למודעות. אדם הנמצא במצב של סאמאדהי מודע וערני לחלוטין. קימת רק חוויה של מודעות, אמת, ושמחה אין קץ. ניתן לתאר את החוויה אך ורק על ידי שקט מוחלט. היוגי נפרד מן העולם הגשמי והתמזג עם הנצחי.     

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרטיך ופרטיותך ישמרו במערכת
*שם מלא

*מס' טלפון

*דואר אלקטרוני

*תיאור נושא הפניה


נשמח לחזור אליך בהקדם. יום טוב

מבזקי חדשות:

אני שמחה להודיע כי פתחתי את שנת הפעילות.

אמנם החודש יש לנו חגים רבים, אך על מנת לשמור על שגרה, אנחנו מנצלים את ימי תרגול האפשריים.

כמו כן המערכת מגוונת וניתן להשלים שיעורים.

שנה טובה ומבורכת, לנו, לכל עם ישראל, ולעולם כולו.

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
Scroll Up