מהלך חיינו הוא דרך פתלתלה ועלומה. כל אחד מאיתנו הוא המשכה של שרשרת אין סופית, חלקיק ייחודי של הוויה חסרת מימדים ובלתי נתפסת. כל אחד מאיתנו קיבל משפחה,סביבה, וקרקע תרבותית משלו, וכולנו מתמודדים עם טלטלות החיים, כל אחד על פי דרכו.
אנחנו פועלים על פי רוב בדרך שמתווה לנו החברה שלנו, וכן רוב הפעולות שלנו נובעות מהרגלים שאין מאחוריהן חשיבה, פעולות אוטומטיות ולא מודעות. לנו המבוגרים יש מנהג מאוד "משונה", בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו אנחנו מחפשים מקום לשבת, ואם אפשר לשכב, מה טוב. הרפרטואר התנועתי שלנו הולך ומצטמצם וכל שנשאר בו הוא תנועות ידיים מלפני הגוף, ישיבה וקימה, הליכה, לעיתים סיבוב ראש ומעט כפיפה קדימה. ככל שמתקדמות השנים כך תנועותינו הולכות ופוחתות. אנחנו אולי עוד מסוגלים לבצע עבודות בית פשוטות, לטפל בעצמנו באופן מאוד אלמנטארי ולנוע ממקום למקום בעזרת הרגליים שלנו. רצוננו התמידי הוא לעשות מעט ככל האפשר, וכך אנחנו מעסיקים עוזרת בית וגנן, ואפילו לגזוז את ציפורני רגלנו כבר קשה לנו. ישנם אנשים שמרחיקים לכת ובונים "אידיאולוגיה" המתאימה למצב שכזה וטוענים כי כמה שניתן לחסוך בתנועות, כן ייטב, ולשם מה צריך לעשות מאמץ גופני/פיסי.
מנגד אנחנו המבוגרים צופים בהשתאות בילדים קטנים שאצלם האנרגיה הוויטאלית עדיין קיימת במלוא ביטויה. הם לא "עושים חשבון" לכל מאמץ פיסי, הם אפילו נהנים מן האפשרויות המוטוריות שהגוף שלהם מאפשר. ילדים אוהבים לטפס, להתלות, להתהפך, להתגלגל ולרוץ. הם נמצאים בתנועה כמעט כל זמן שהם ערים. כמה חבל שכל כך מהר האנרגיה הזו נמוגה והולכת.
השאלה החשובה היא מה פה הבעיה, מה רע בחוסר תנועה?
לרוב התשובה מגיעה מן הגוף עצמו בצורת כאבים, עייפות, ותחושת כובד ולאות פיסית ונפשית.
התפקוד היום יומי הנו מסובך ודורש כל כך הרבה מאמץ רב כיווני. פרנסה, גידול ילדים, השכלה, קשרים חברתיים וכו' שואבים מאיתנו כוחות רבים בעוד הזמן ממשיך לנוע, השנים עוברות, ופתאום אדם מוצא את עצמו כבד, חסר תנועה, עייף ומדוכא. רק אז נשים וגברים נותנים לעצמם דין וחשבון ושואלים מה עליהם לעשות כדי לשנות את המצב.
כמובן שהצגת הדברים היא קיצונית, ואנשים שונים עושים דברים שונים, אבל זוהי תמונה כוללנית שמאפיינת בצורה זו או אחרת את האנשים בתרבות שלנו ובתקופתנו.
בנוסף לכל זה, התרבות שלנו שמעריכה את החומריות ושמה אותה בראש סדר העדיפויות, משעבדת אותנו לעוד ועוד הישגים, ובכך לא די בכך שאנחנו מתישים את עצמנו, אלא שאנחנו יותר ויותר מתרחקים מעצמנו. המרדף אחרי ההנאות וההישגים הוא בלתי פוסק והוא מכוון כל הזמן החוצה. זהו מאבק אין סופי שמסתיר מאתנו את המהות הפרטית שלנו, ומנכר אותנו מעצמנו. לעיתים אנחנו "מתעוררים" ושואלים את עצמנו מהי התכלית ולשם מה כל זה.
היוגה אינה פיתרון לבעיות קיומיות, אבל היא כלי שיכול לכוון אותנו כמו שמכוונים כלי נגינה. תרגול היוגה מעניק תחושת איזון וויטליות. בתרגול היוגה האדם נוגע בגופו ובנפשו במקומות נסתרים. מתרגל היוגה הוא כמו מגלה ארצות, כשהעולם שלו הוא אין סופי והגילויים בו מפתיעים וללא סוף.
כל אדם בכל גיל יכול לתרגל יוגה ולהיכנס למסע המרתק הזה שאינו נגמר.
מי שמתרגל יוגה מוציא את עצמו מן האינרציה הפיסית והמנטאלית ונותן טעם חדש לחייו, ובמקום לשקוע עוד ועוד אל אזורי הנוחות הוא מתפתח ומתחדש כל הזמן.
