השמחה שבתרגול

אימון, לימוד, שינון, תמרון, עריכת חזרות, התמחות… כל אלה נמצאים במילון תחת הערך תרגול. מילים אלה מעבירות תחושה של עבודה רצינית שיש בה השקעה רבה, אולי אף סיזיפית שמטרתה ליצור שינוי ולהעביר את המתרגל ממצב נתון למצב מתקדם יותר. דברים אלה נכונים לכל תרגול באשר הוא, לא כל שכן בלימוד היוגה. בכדי להתפתח ביוגה יש צורך בתרגול המטמיע את הידע הנמצא אגור במארג של גוף, נפש, נשמה, כשכוון ההתקדמות הוא מן הגוף אל הנפש ומשם אל הנשמה. “…תרגול היוגה מפתח את הגוף לרמה של רטט הנפש, כך שהגוף והנפש נעשים שניהם רוטטים, נמשכים לכוון האור של הנשמה” (ב.ק.ס. איינגר, עץ היוגה).

לימוד היוגה מבוסס על שני נדבכים שהם כשני עמודי יסוד הקשורים זה בזה, ולכאורה הפוכים זה מזה, והם: אביאסה ווארגיה, ובתרגום לעברית: תרגול וויתור. התרגול הוא הנתיב של ההתפתחות, ובו יש ביטוי או הצגה של הדברים, מולו נמצא הנתיב של ההתכנסות , האינטואיציה, והריסון. בתרגול היוגי שני נתיבים אלו מתלכדים. “עלינו ללמוד לבצע את האסנות כך שנבטא את יפי התנוחה מבלי לאבד את תשומת הלב הפנימית” ( ב.ק.ס.איינגר, אור על היוגה).

הלימוד והתרגול ביוגה נעים בשלושה מסלולים: הקרמה-מרגה, נתיב הפעולה, הניאנה-מרגה, נתיב הידע, והבהקטי-מרגה, נתיב הדבקות. אין נתיב אחד חשוב מן השני, כפי שבאדם שלושה חלקים, הידיים והרגליים לפעולה, הראש למחשבה, והלב לדבקות ולהתמסרות. אף לא אחד מן הנתיבים האלה גבוה או נמוך מן האחרים, וכל אחד נושא את האופי הייחודי לו. התרגול החוזר ונשנה נקרא טפס, ובו יש להט, תשוקה בוערת, ומשמעת עצמית. הטפס עם הבנת העצמי (שוודהיאיה) מובילים אל ההתמסרות והדבקות.

בלימוד היוגה ישנו תהליך נוסף הנע בארבעה שלבים מן הבורות אל התמימות. בשלב הראשון המתרגל מתחיל ממקום של חוסר ידע, בשלב השני הוא מתחיל לאסוף ולאגור עוד ועוד ידע, עם כל הידע הנצבר מגיע השלב של ההבנה, הניתוח, והיכולת ליצור הקשרים, והשלב האחרון הוא היכולת להניח את כל הידע בצד ומתוך התמימות והרעננות, כמו משום מקום, כמו ממקום חדש, לתת לתובנות חדשות להגיח מאליהן.

מתוך כל הנאמר לעיל, היכן השמחה? האם יש הנאה בתרגול? אכן יש שמחה אך אין זו שמחה הבאה מן החוץ, מן האירועים שאינם תלויים בנו, אלא שמחה הבאה מתוך עבודה פנימית ומאמץ ותלויה באופן התרגול ובהתכוונות שבו. המתרגל לומד לנתח תוך פעולה, תוך ניסוי וטעייה. ככל שהניסוי רב יותר, כך יש פחות טעויות, פחות ספקות, ופחות מאמץ כשהאנרגיה נשלטת ואינה מתבזבזת. אז המתרגל מגיע לכיוון הנכון, לפעולה החכמה והמאמץ הופך לשמחה. על המתרגל לעבוד בהרמוניה ובחלוקה אחידה של תשומת ליבו לכל מקום בגוף, מבלי לשים את כל תשומת הלב במקום דומיננטי אחד. על המודעות להתחזק בו זמנית בכל מקום “עליכם לשמור על מתיחה אחידה מהרצפה ועד למעלה מבלי לאפשר לחלק כל שהוא להתרופף… מיקוד בנקודה אחת הוא ריכוז, מיקוד בכל הנקודות בה בעת הוא מדיטציה” (ב.ק.ס.איינגר, עץ היוגה). אם אנחנו מתרכזים בנקודה אחת, האחרות מאבדות את הפוטנציאל שלהן, זוהי הסיבה שאנו חשים כאב בחלקים מסוימים של הגוף. “ביוגה יש דבר אחד שעל כולם לדעת: החלק החלש ביותר הוא המקור לפעולה” (ב.ק.ס.איינגר, עץ היוגה). כמו כן אנו נדרשים ביוגה להיות מודעים לכיוון התנוחה ולמרכז הכובד שלה. מתח מוגבר באזור מסוים יזיז את מרכז הכובד של התנוחה. הדבר דורש רפלקציה והתבוננות עצמית. אנו גם מוצאים בתרגול שצד אחד של הגוף אלים בהשוואה לשני. האלימות הנה פעולת יתר הבאה על חשבון הצד האחר שהוא כביכול לא אלים אך חסר אנרגיה, כך שבצד הזה גם ישנה אלימות לא מכוונת, לכן יש למצוא כל הזמן את האיזון, החלוקה השווה, וההרמוניה בין חלקי הגוף, ובין הגוף, הנפש, והנשמה.

עם ההתקדמות ביוגה, המאמץ הולך ופוחת בד בבד עם השיפור ברמת הביצוע של האסנה, המודעות מתרחבת, האנרגיה מתחלקת בצורה הרמונית, ומתפתחת היכולת להיות חדש ותמים בכל רגע, אז המתרגל חווה את השמחה שבתרגול.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרטיך ופרטיותך ישמרו במערכת
*שם מלא

*מס' טלפון

*דואר אלקטרוני

*תיאור נושא הפניה


נשמח לחזור אליך בהקדם. יום טוב

מבזקי חדשות:

אני שמחה להודיע כי פתחתי את שנת הפעילות.

אמנם החודש יש לנו חגים רבים, אך על מנת לשמור על שגרה, אנחנו מנצלים את ימי תרגול האפשריים.

כמו כן המערכת מגוונת וניתן להשלים שיעורים.

שנה טובה ומבורכת, לנו, לכל עם ישראל, ולעולם כולו.

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
Scroll Up